בואו נדבר על הגבר הרגיש.

בחברה הישראלית מקובל לא לצאת "פראייר". ומהו הפראייר אם זה לא זה שזועק לצדק ולשיוויון- גם ע"ח אוכלוסיה מדוכאת.

"למה, מה קרה", יזעק הלא-פראייר בעליל, למה להן מותר- ולי לא. 

את הלא-פראייר בעליל לא מעניינות עובדות היסטוריות או סטטיסטיקות יותר ממה שמעניין אותו מקום החניה הנכסף - לנכים בלבד. את הלא- פראייר לא מעניין רעב או אי שיוויון- אותו מעניין איך קרה הדבר והוא נכלא לתוך המקום הנורמטיבי ויכול לשלם בעבור שירותים במקום לקבל אותם בחינם. אכן, יפה מושג ה"חינם" ללא-פראייר. 

הלא-פראייר יתהדר באג'נדה מוצקה, רגישות יוצאת דופן, בעיקר יותר מהרגש- יהיה דיבור על הרגש. יותר מהרצון לשנות- יהיה הדיבור על כך שמישהו, לא הוא חלילה, חייב לקום ולעשות. לא פראייר, הבחור. 

הלא- פראייר הישן הוא ה"גבר הרגיש" החדש. 

יש לו אינטואיציה, הוא בעד נשים, אפילו בעד שיוויון. בתנאי, כמובן, שהשיוויון לא יפגע בו.

וכמובן- איזו מין לא פגיעה יכולה להתרחש כאשר החוקים מפלים במקרים מסויימים לטובת נשים, ואילו הגבר הרגיש- נפגע. כמה רוע יש באישה שתסכים לשרת רק 24 חודשים בצה"ל ולא תקריב עצמה לעוד שנה. ושלושת חודשי חופשת הלידה? נשמע כמו סיבה למסיבה. ועל כן- הוא לא משלם בדייט ראשון, הוא לא רואה סיבה. אם השיוויון קיים- ומבחינתו הוא קיים ועוד איך, הוא לא חייב לנשים דבר, חוץ מלהשתדל לשים להן רגל פה ושם. 

"זעקתן שיוויון!" יפסוק הגבר הרגיש, שכבר הספיק להחליף חיתול אחד או לא- הוא לא רואה בזה שום בעיה, אז תלכו לבצע את כל החובות שלכן, קדימה. אבל אל תשכחו למלא גם את מה שהייתן "צריכות" קודם לכן.

הגבר הרגיש- כי זה פוגע בו ומותר לו. בחסות: דמוקרטיה לגברים בלבד.

גילוי נאות: לא מפחידים אותי הגברים הרגישים ה"חדשים" האלה, הם גם לא היו מעניינים אותי, לולא הממשלה שלנו היתה מורכבת מיותר מידי כאלה.

אכן, צריך רגישות גדולה כדי להתבטא נגד זכויות נשים ובעד זכויות חרדים\ אבות\ גרושים וכיוצ"ב. הרי מדובר כביכול בשתי אוכלוסיות מוחלשות, לא כך? אז לא, מר רגיש, לא כך הדבר. 

הבא ונתעלם בבוטות, לרגע קט, מהעובדה שנשים דוכאו וממשיכות להיות מדוכאות במשך כל חייהן. שזנות עודנה נחשבת כעבודה לכל דבר, שנשים לא מקבלות טיפול רפואי דומה, שלאישה בקושי יש בעלות על גופה שלה בשנת 2011, שלא נדבר על נפשה שנתונה לרחמי המנהלים את חייה- אם זה הבוס או הבן זוג שלה או אביה, כמה קל להיחשב היום אישה זולה וכמה הרבה הדבר עולה לנשים, כמה קשה להגיע לפוליטיקה היום כאישה, כמה בלתי אפשרי להיכנס לכנסת מבלי להישפט על בגדייך וצבע שפתייך, אך בסוף יבוא עוד נשיא מדינה עם בשורה מיזוגנית בפיו- הלא את, כאישה, לעולם לא תהי פרודוקטיבית כגבר, ועל כן בזכויות שלך נפגע.

אחרי אד"י, שירותי מכבי, הפרדות באוטובוסים- אין סיבה ממשית לאישה לצאת מהבית, היא צריכה להיות מודרת מעיני הציבור ויפה שעה אחת קודם. ובכך פרס ממשיך את שקצב התחיל, אם קודם א' הוצאה לכיכר העיר- עתה יוציאו את כולנו. חשוב לשים לב כמה כותרות ראשיות משכו דמעות התנין של המנוול קצב, ומי שאל את נפגעות זעמו? מי שאל את ציבור הנאנסות והמנוצלות מינית מתי הן תרצנה להכניס את הרוצח שלהן לכלא? תנו לי לענות על זה- אף אחד. כי זה לא מושך רבותי, אין בזה תועלת כספית. במה יעזור לנו אם גברים אנסים ישבו בתוך בתי הכלא אם מדינת ישראל צריכה אותם למחבלים ואת האונסים צריכה בתפקידי מפתח. מה רב השיקול הכספי כשמדובר ברגשות נשים, אך כמה נוח להדיר אותן מהחברה ולדחוק אותן לשוליים כשמדובר על כך שהן עלולות לפגוע ברגשות הציבור.

מר פרס, אני חושבת שעלייך להגיע לפחות לכמה שיעורי מגדר או חשיבה ביקורתית. לא יתכן שמדינה שלמה מתנהלת בכזו שנאה ואפליה נגד נשים וכולם מרימים את ידיהם ב"מה עשיתי" אינפנטילי. 

אכן, לא פראייר הגבר הרגיש החדש, הוא גם נמצא בכל פינה, הוא גם דורש התחשבות בזכויותיו וברגשותיו, וגם מוכן להחליף כל הגיון בריא בהגיון אנטי- נשי, ולו למען זכות הבחירה. 

זכות הבחירה כמובן מסתכמת בכך שרגשותיו של הגבר הרגיש לא יפגעו- שמה יצמח פה עוד קונפליקט חברתי.

ושימו לב- קונפליקטים חברתיים הם לגברים בלבד, ככה זה כשנשים מודחות מהחברה. 

וזה מר פרס, זה מקור כל רוע?