יום שישי, 4 במאי 2012

סולידריות נשית, בחירה, והאשמת הקורבן.

ביומיים האחרונים זכיתי להסבר נוקב בשר ושובר לב על סולידריות נשית.
והחלטתי, אני את השתיקה שלי מפסיקה, כי מעל לכל דעה נוקבת שאוכל לספק, מעל לכל טיעון משכנע או הסבר מנקודת מבט לא משוחדת לבצע כסף או כוח על המציאות, אני רוצה לכתוב על מה שחשוב בעיני מכל. על איך אנו הנשים- מקומינו לצידנו, ולא בצד.

המונח "להתיישב לשולחן", הוא אינו רק מונח מקצועי בשבילי. להיות פמיניסטית הוא אינו מקצוע בשבילי, ולא יוכל להיות מעולם. בשבילי זו דרך חיים. הגות ומחשבה בכל צעד ושעל, הוא היכולת שלי להצביע על הנקודה שבה כואב לי, ולדעת איך למצוא מזור לכאב אחר. הוא הרצון, החתירה לעולם שווה. עולם שווה שבו - נרגיש שוות.
אך השווי בעולם הזה לא ימדד בערך כספי, או מיליטנטי, אף לא בהשוואה- מי שווה יותר. אלא בתחושה הפנימית, התחושה שמתגנבת לאדם, לאישה. הביטחון בלחיות את חייך.

ביטחון. מילה שמקפיצה מיד- כוחות הביטחון. מוסד גברי, כובש, זרגי. גדול ועצום ורב מידות, שפעולותיו תמוהות בעיני, במיוחד משום שהוא כה רחב, מה שלא תורם לבטחוני אפילו לא במעט. אבל לא על הביטחון הקנוי בדם הזה אני רוצה לכתוב היום. אם כי על הביטחון שלנו כנשים. אני לא מתכוונת לתרסיס פלפל בתיק, או שוקר, ואף לא על שיעורי "הגנה עצמית", או בשמם המלא- האשמת הקורבן. לא. אלא הביטחון שיש לנו במילה שלנו.
כנשים, אנחנו נתונות להשפעת החברה במידה שווה אם לא יותר מגברים. כנשים, אנחנו מיעוט נרדף שנלקח ממנו הכוח, היכולת, לחיות בגפו בשלום. כנשים, עודנו מתדפקות על דלתות השולטים בחיינו בתחינה לדבר כזה או אחר. אם זו הבקשה לחזור מחופשת הלידה למקום העבודה על מנת להתפרנס בכבוד, אם זו ההשתדלות האין-סופית שלנו לחקות את הגברים בעבודתם, על מנת לזכות להצלחה- משכורת ממנה ניתן לחיות, להתפרנס בכבוד, אם אלה דלתות הבעלים שלנו, שהפכו כבר מזמן, בגלוי, לרוב - לפטרונים של חיינו, אם זה על הדלתות על האבות שלנו, להכרה רגשית, לקבלה משפחתית, לעזרה.

ובכל זאת, אחרי היסטוריה ענפה של דיכוי נשים, זכינו לכינוי- "מתקרבנות". כנשים, זכינו להשתקה. כנשים, לא זכינו להכרה באמיתות רגשותינו, באמיתות זכרונותינו. המונח "הסגברה" (הסברה גברית), אינו מתייחס רק לגבר, ואינו מתייחס רק לגבר המנסה להסביר לך את רגשותייך, או את הידע שברשותך. הסגברה היא עניין של מה בכך בעולם שמתנהל ע"י גברים, בשביל גברים, בזכות נשים. ושם, בנקודה הזאת, הביטחון, המילה הבטוחה והצודקת שלך - חסרת הגיון. אין זה משנה אם עברת את זה על ידי גבר או אישה. המנטאליות של העניין, היא גברית. היא לגרום לנשים להשאר תחת מעטה "דקיק" של דיכוי. בואי, אני אסביר לך מהו אונס, ולמה - פורנוגרפיה וצריכתה, זנות ואנוסותיה, חוף בוגרשוב ושרמוטתו וכיוצ"ב- הם אינם זנות, יאמר לך- או תאמר לך, המסביר או המסבירה, מאפשרת לתחושת הקרביים המתהפכים בתוכך להתפשט בכל הגוף.

במקרים של אונס, בכולם, אחד אחרי השני, לוקח המוסד הבטוח את המילה של הגבר אל מול המילה של האישה ומעלה אותו בכמה וכמה רמות אל מול עדותה של האישה. את מתוחקרת מכל זווית. מדוע נאנסת? כיצד נאנסת? מה לבשת? מה עשית באותו יום? באיזה צבע היו תחתונייך? ולזה, לזה קוראים לא-אונס. זוהי חקירה נורמטיבית, שנועדה למנוע תלונות שווא, שנמדדות בכמות של כ-2% מכלל המתלוננות. ולזה, לזה לא קוראים לשפוך את המים יחד עם התינוק.

ובכל זאת, גדולי האנסים זוכים בימינו לבחירה מחודשת של ציבור נשי. ולא בכדי, חונכנו למזוכיזם. חונכנו לשנוא אחת את השניה והופרדנו - כמו עבדים, בשיטת הפרד ומשול. ובכל זאת, נשים מצליחות רבות אינן מצליחות להתחבר לנשים אחרות ואף שונאות אותן, ומה הפלא? הרי הדרך הקלה ביותר היא לטאטא את הנשיות הכפויה עלינו מתחת לשטיח כדי להתחמק מעצמנו ולהתחבר לחוטף, כי הדרך הזו קלה יותר לשרוד בחטיפה.

סולידריות נשית.

נשים מבוגרות, אימהות, ויותר, נכנסות לראות מופע תרבותי בבית ביאליק.
אישה צעירה שעונה לחברתה - צעירה גם היא, מדוע הלכת לשתות איתו אלכוהול לבד?
אימא שמלמדת את ביתה שלא לצאת בבגדים חשופים.

נאנסות, חלקן אימהות, חלקן אף יותר, נכנסות לראות אנס על במה בבית ביאליק.
נאנסת צעירה שעונה לחברתה שנאנסה זה עתה, צעירה גם היא, מאשימה את חברתה בכך שנאנסה.
נאנסת שמלמדת את ביתה לא להאנס תוך כדי האשמה בוטה.

אנחנו הנשים, מקומנו יחד. סביב השולחן. 

יום שלישי, 20 בדצמבר 2011

ככה לא נראית זונה.

לפני כשבוע ראיתי לראשונה את סרטון הקמפיין של האיחוד האירופי, והנה הוא כפי שמובא במלואו.
אקדים ואומר שאני מברכת על הכוונות הטובות שנלוות לקמפיין, שאני בהחלט חושבת שיש להעלות את מודעות הציבור למניעת תופעת הסחר בנשים, למניעת אונס בתשלום ולמניעת סרסור נערות בעבור בצע כסף וכמו כן, גם מניעת הרומנטיזציה של העניין וחינוך של נשים וגברים מגילאי העשרה ומעלה, ע"מ למנוע מהם לקחת חלק כלשהו בתעשיה- המנוצל או המנצל.
ועם זאת, צר לי שהסרטון מביא אסוציאציות כ"כ רומנטיות למה שנחשב המקצוע העתיק בעולם, ועקב כך משמש תירוץ להפרדת מגדר שלם משאר הציבור על סמך מיניותו, מתפרצת או לא ככל שתהא.

כי אם ככה נראית זנות, אני באמת לא רואה מה הבעיה לעסוק בה. כביכול- דירה נקיה, חוסר רגש, איפוק, כמה סבתות נחמדות, אולי דחיפת ראש קטנה, לא ביג דיל. מה הקשר בין הסרטון הזה לאונס היומיומי שחוות נשים שנכלאו למעגל הנורא של סחר בגופן? אין קשר.

מהסרטון: ניקיון סטייל בית חולים, סבתות חמודות וגולת הכותרת: דחיפת ראש אחת.


גבר, לקקי אותה


הסרטון מתחיל באישה מבוגרת בעלת מראה סבתאי למהדרין, שעומדת מול דלת אסתטית שנפתחת ע"י גבר לבוש בחולצה שחורה. היא נכנסת, שמה כסף על השולחן הנקי עם המאפרה הריקה, מורידה את תחתוניה ונשכבת על המיטה, כשהגבר שפתח לה את הדלת מעניק לה מין אוראלי.
כביכול, הסרטון פונה לגברים- תראה, אם אתה היית זונה, היית צריך ללקק כל היום את איבר מינן של נשים מבוגרות. אז נכון שזה מוציא מהגבר הממוצע "איכ" קטן, אבל-

רבותי, לא ככה נראית זונה.

הבא נתחיל מכך שהמציג הוא, כן, גבר. גבר וזנות? איפה בדיוק ממציא הקונספט קרא את הנתונים עליהם הוא התבסס? מרבית העוסקות בזנות הן עדיין נשים, ונשים, לצערי וסביר להניח שגם לצערם של כותבי התסריט, שונות לחלוטין מגברים, גם במאה הנאורה כביכול שלנו. למעשה- יש פער עצום בין זנות בכלל, וזנות גברית. שימו לב לערך של הזנות הגברית בויקיפדיה. האם יש איזכור כ"כ ארוך לסיבה בגינה נשים עוסקות בזנות? לא. אנחנו בכלל לא צריכים סיבות לתת לאישה לעשות מעשים פוגעניים בגופה. בשביל זה המציאו שיוויון זכויות.
הסיבה היחידה שבגינה המציג אשר לא עסק בזנות יום מחייו הוא גבר- היא כי אנחנו למדנו להיות אדישים לחלוטין לכאב של נשים. כתבתי על כך בעבר, אבל אחזור על כך שוב, נשים חונכו ועודן מחונכות מידי יום להוות חפץ ברמות שונות. בסופו של דבר, אם אישה היא מזוזה, בית, וכיוצ"ב, היא עדיין חפץ.
ואם את חפץ, וקל להפוך אותך לכזה, השלב הבא בהכרח יהיה פגיעה בך, כי הרבה יותר קל לפגוע בחפץ, מאשר בבן אנוש.

אם נמשיך בהשוואה בין זנות נשית לגברית, בל נשכח את הדפורמציה שעל האישה לעבור.
החל מגילוח הכוס שלה, למען "היגיינה", עד להשתלת סיליקון כדי להראות יותר טוב, כמובן שמראה טוב יתרום לה יותר לקוחות, ואם אפשר אז גם איזה בייבידול קטן.
בסרטון הנ"ל אני לא רואה שום דפורמציה. בסה"כ מדובר בגבר שנראה רגיל, לא לבוש במיוחד, אני בטח לא רואה שום השתלת חזה או מאמץ נוסף להראות יותר "סקסי". הוא לא מדדה על עקבים, הוא לא חנוט במחוך. ואני יודעת, אתם וודאי אומרים- ובכן, זה משום שהוא גבר. בדיוק.


תפיסה של זנוּת במדיה:
המציגה אינה מסוגלת לדדות על העקבים המוי-סקסיים האלה.
המציג אינו זונה ממין זכר, והוא אף אינו מתיימר להיות.


מי עושה לך פאנלים?

הסרטון מתייחס לסוג מסויים מאוד של זנות- זנות בדירות דיסקרטיות. אם לשפוט לפי הדירה הזאת, מצבו של הגבר בסרטון הוא טוב מאוד, אפילו מעולה. הדירה נקיה, נראה שהיא נמצאת במקום שקט, הדמות מרגיש בטוח.
אבל בל נשכח שזונות לא רק שלא כולן עובדות בדירות מסודרות שכאלה, לא רק שלא כולן מרגישות בטוחות, אלא מדובר בקמצוץ מינורי. למעשה, רוב הזנות מתבצעת ברחוב. נשים ונערות שעומדות בצמתים למען סיפוק מיני של עובר ושווא, נשים ששוכבות ומתכופפות ומתקמרות לרצון הבועל אותן במכוניות במקרה הטוב, בסמטאות פרוצות במקרה הרע. חלקן מקבלות תשלום, חלקן לא מקבלות אפילו את זה. חלקן יכולות לשמור על ההיגיינה של המציג, חלקן לא. חלקן נאנסות ע"ב יומיומי ומסורסרות, הן ממש לא אדון לעצמן כמו שמציג הגבר-זונה האסתטי והבטוח בעצמו, שכמובן נגעל קלות.
למעשה, רובן מכורות ברמה כזאת או אחרת לסמים או אלכוהול או שניהם, מתבקש, כשהחיים שלך לא נראים כמו שרשרשת של "איכסי"ם קטנים, אלא יותר כמו מסע אונס מתמשך.

הבא בתור

כפי שראינו, הלקוחות של השחקן הן נשים, מבוגרות, להן הוא יורד- מבצע מין אוראלי, ללא כפיה מצידן, ללא חדירה כלשהי, ויש לו תבנית קבועה של האקט המיני אותו הוא מבצע.
במציאות, לא כך הדבר.
בפועל, אישה שהיא זונה, מקבלת לקוחות מכל הגילאים שהרי אם תחילת צריכת הפורנו עומדת היום על ממוצע של גיל 8 אצל בנים, גילאי צריכת שירותי מין רק יורדים, כל אחד עם מטען אחר, בקשות אחרות- משפילות יותר ופחות.
 גישת "המגיע לי" שמלווה את הלא פראייר שמגיע לשלם על הגוף שלה, לקנות אותו לזמן שקבוע מראש, ולה יש התחייבות אליו- שהרי הוא משלם עליה. אין כאן אקט מיני רגיל, יש כאן ניצול וכפיה, שימוש בפחד על נשים שבין כה וכה למדו לדכא את עצמן עד אימה, ובכל מקרה חלשות פיזית יותר מהגבר ששילם עליהן, אז מה ההבדל הדק בין זה לאונס? כסף?
אם כך האנלוגיה שאפשר להבין מכך היא שאונס מותר, במקרה שיש לך כסף לשלם עליו.
אבל כל זה לא מוצג בסרטון. הדמות לא עוברת מסע אלים, לא מפחדת ולו במעט. וכאן אנחנו מגיעים להבדל הכי גדול, למעשה בין המציאות לדמיון-

סוגיית החדירה- מה מתחת לבגדים ובין הרגליים

עוד בעייתיות בסרטון, מלבד היותו אסתטי מידי ומטעה מידי לגבי זנות בכלל ומצב הזונות בפרט, היא חוסר בחדירה.
השחקן, ראשית, לבוש. יש בינו לבין הצופים קיר עבה שמפריד ביניהם- הלבוש שלו. הוא אינו מוחפץ אף לא לשניה, אפשר לראות את זה בכך שאין איזכור קלואוזאפ אחד על משהו בו שמושך- הרגליים, החזה, השפתיים. הוא שלם. הוא בן אדם. יש כלפיו יראה מסויימת, כי למדנו שאנחנו צריכים לשמור על צניעות, ושרמוטה היא מילה למישהי שנמדדת על ידי המיניות המתפרצת שלה. בשורה התחתונה- השחקן אינו חדיר. ועל כן, לא מתבצעת בו חדירה. 

השחקנית הזו דווקא כן חדירה, על אף שהיא אינה מייצגת את הענף בשום אופן.

למעשה, העובדה שזונות מקבלות לתוכן איבר מין גברי כל יום, לכמה וכמה חורים, כמה פעמים ביום, וכאן אין זכר לעניין, מצביע על הומופוביות דווקא, ועל הפשע הגדול בצנזור האקט המיני כפי שהוא נעשה בין גברים, או אקטים מיניים שאינם כוללים השפלת נשים, אונס נשים וניצול מיניותן של נשים ע"מ להפוך אותן לאובייקט מיני חלול ממשמעות. 
כי אם להראות נשים רוקדות בלבוש מינימלי, זה עניין של מה בכך וזה נעשה באופן יומיומי, כמו גם צילומי אופנה אירוטיים, צילומי סלבריטאיות באופן שמציג אותן כאובייקט מיני, אז נשאלת השאלה: מדוע השחקן שבסרטון לבוש כאילו הוא הולך לעבוד בהייטק, ומדוע הוא אינו מושפל, אינו נחדר, לא נשפך עליו זרע או נוזל גמירה נשי, לצורך העניין, אף אחד לא מתווכח איתו בקשר לקיומו או אי קיומו של קונדום באקט המיני, אינו נקרא בשמות גנאי, אינו נגרר בשיערו, לא נלקחה ממנו ההזדמנות לברוח מהחיים שיועדו לו, אף אחד לא כולא אותו, ואפילו לא ראינו סרסורה אחת? האם יתכן שעולם הזנות שינה את פניו בין לילה והפך לסטרילי שכזה?

זנות, הצד הפחות רומנטי. צילום: לאה גולדה הולטרמן

קשה לי להאמין. לכן בואו נחזור לתשובה הברורה מאליה: הוא גבר. דברים כאלה לא קורים לרוב הגברים. רובם גם לא חונכו להיות יפים ולשתוק. 
אז מה לזונה ולמציג בסרטון? כלום.

אין מקום להשוואה כלל, בין זנות גברית כפי שהיא מוצגת בסרטון, לבין זנות נשית וזנות גברית בעולם הריאלי. נשים לא רק עובדות בדירות אסתטיות שכאלה, ממש לא. הן גם לא רק נאנסות בצמתים ורחובות שהוקצו וממשיכים להיות מוקצים לניצול ולהפרדה בסיסית בין המינים כפי שהיא נתפסת בחברה הפטריארכלית, הן גם החלק המנוצל בתעשיית הפורנוגרפיה, ולמעשה לא רק הן. על אף היותנו 51% מהעולם אנחנו עדיין משתייכות למיעוטים, אנחנו עדיין צריכות וועדות מיוחדות לפתירת "ענייננו", ולמעשה, אנחנו עדיין תחת אותה קטגוריה עם ילדים, פליטים, נכבשים, מוקצים באשר הם. איך כל המטען, של אין ספור שנות דיכוי בחסות הכנסיות, הפסיכיאטריה, השלטון, החינוך למיזוגניה מתבטאים בסרטון הסטרילי הזה? 
הם לא. 

התחנה המרכזית ת"א, ע"י לאה גולדה הולטרמן: ככה כן נראית זנות. 

יום ראשון, 11 בדצמבר 2011

פובליקציה – גרון עמוק 2011, ירושלים

כרטיס ומחברת
נאום של זקן
מה את אומרת,
למה ולכן.

אצבע מאשימה
מביטה מין המראה
שאל שחור
כיסוי עיניים, ערביה?

שיער שנאסף לפקעת
ונסגר מאחורי מנעול של בד
יסיר ממנו המבט
וממך את החופש בהינף יד.

עתה במחוזות הטקסטיל
בין כותנה לויסקוזה
דעי לך, אישה בזויה,
תבלעי עוד הרבה מהנרקוזה.

בלעי היטב! פן טיפה
תכתים ריצפה שמלאה בדם,
ותטמא את ביתך
ברצון השם.






יום חמישי, 8 בדצמבר 2011

שרמוטה Slut

בימים טרופים אלה, כשמתנהל מאבק ציבורי נגד הדרת נשים מהמרחב הציבורי, צועד הנשיא השמיני של מדינת ישראל עמוק אל נבכי הכלא. התקשורת עוד לא סיימה עם אף אחד מהנושאים האלה- האחד מבורך, והשני מגוחך. קצב הוא אינו האנס היחיד שמאמין בחפותו, הנאנסות שאותן הוא קבר חיות הן אינן הנשים היחידות שנאנסו, יאנסו, ונאנסות במדינת ישראל ובעולם כולו. המונח "שרמוטה", או "שרלילה", או "slut" או- זולה, חסרת כבוד עצמי, נימפומנית, שקרנית, מבזה את המשפחה שלה, מבזה את עצמה, מבזה את ציבור הנשים, וכיוצ"ב אינו שמור רק לא'. הוא המונח שמגדיר כל אישה באשר היא במדינת ישראל 2011, כמעט 2012.

היא אני. ואת. היא כל אחת.


כשהסטטיסטיקה מראה על כך שאחת מחמש נאנסת ו80% לפחות מוטרדות מינית (למרות שקשה להאמין שיש אישה אחת בעולם שלא הוטרדה מינית כלל) הדבר היחיד שישנה את המציאות הזאת, הוא הבנה כלל חברתית לכך
שזה לא משנה מה תלבשי ומה לא. 
נשים נאנסות במדינה שלנו מידי יום. בחברות מגוונות. הן לא מבקשות את זה. המעשים שלהן אינם פקטור בתעשיית ההכחשה ועידוד החפצה, אונס, הטרדה של נשים שאנו חיים בה.

מיניות זה גס, בוטה, מלוכלך?

מיניות, כביטוי, בחברה הישראלית היא מושג מאוד הפכפכך. מצד אחד, אישה חייבת להיות שופעת מיניות, כי מעודדים אותנו להפוך נשים לחפצים, ולהשתמש בהן בעת הצורך. מין מוכר- הרבה יותר קל לשים אישה ערומה על מודעה ולקוות לטוב, מאשר להמציא קמפיין שאשכרה יהיה מחושב, שלא נאמר מוסרי, שלא נאמר ימכור לנו דברים בלי נשים ערומות.
מנגד- מיניות זה רע. אישה מינית היא אישה מסתורית, אפופה בעשן לא מוסבר, היא אישה עם כוח. היא אינה אותה אישה שחונכנו שאנחנו צריכים להביא הביתה. היא יצר הרוע, גם מבחינה הלכתית. בואו נסתכל על המקום שחונכנו לחשוב עליו כראשית הצירים: בריאת העולם והחיים בגן עדן.
האישה המסוכנת היא שהוציאה את האדם מתמימותו, המיניות המתפרצת שלה נלעגת, מגוחכת כמו החיבור המתמיד לטבע ולאימא אדמה, אותו מייצג הנחש, סמל פאלי שגם עלול להתחדש (ע"י השלת העור שלו) ואף מסוכן- ארס. כמה פשוט: סיבה: אישה. תוצאה: מוות. הגיוני. לא סתם שמענו - "היזהר ממנה", במגוון ליריקות של שירים נחמדים יותר ופחות. וזו אם כל חי- מה שאומר שוודאי שכל הנשים יצמחו להיות מסוכנות ומרשעות כמוה.

היא כמו דבורה, מיד עוקצת.

מיניות נוטה להיות מוצגת כאקט מיני, ותו לא. אבל לא כך הדבר. מיניות היא גם היכולת שלנו לקבל את הגוף המתבגר שלנו ולהשלים איתו, היא גם היכולת להבין שהמיניות שלנו אינה רק בין הרגליים שלנו (והרי גם איתה לא השלמנו). מיניות בריאה מבוססת על היכולת שלנו להשלים עם החבילה בשלמותה- אני והפרטנר שלי, וזה משהו שלא קל לעשות. לא מעודדים אותנו לקבל את עצמנו, כן מעודדים אותנו לקנות עוד משהו כדי להרגיש יותר טוב, להזריק בוטוקס וליצור טרנספורמציה של הגוף שלנו בדרכים שונות.
מיניות היא גם פיריון. היא היכולת להביא חיים, היא בריאות, היא ווסת, היא מחזור החיים והמחזור החודשי- הן של הנשים והן של הגברים. מדוע אם כן ווסת היא דבר כל כך מלוכלך ומקור כל רוע, וכוס היא מילה גסה, כאשר "זין" היא בכלל מילה שמייצגת כלי נשק? פלא שהמיניות שלנו מוגבלת למראות פוטושופ חסרי כל ביסוס, יחד עם ציפיות לא אנושיות מנשים? והן כמובן צריכות להתגרות עד עמקי נשמתן מהניסיון להכניס אותן לקופסאות הקטנות האלה.
כשבכל תקופה עלייך להראות אחרת, ולהרגיש בהתאם, איך תוכלי לפתח מיניות בריאה?

הרה, אלת הנישואין, אמהות והלידה- לא עוברת מסך.
מיניות במאה ה-21- היי שקטה, יפה, ריקה


אם ברצונך להראות סקסית, עלייך לפעול לפי כמה שלבים, כאשר העיקרי והחשוב שבהם הוא ביטול עצמי.
ראשית, היי יפה. יפה במושגי עריכת תמונות כמובן.
שנית, היי שקטה, או לפחות "קלילה". קלילה- על שום מה? על שום כך שנשים שמדברות, נשים שדורשות את מה שמגיע להן, נשים עם אג'נדה, עם הבנה מציאותית אחרת מאשר הגבר לידן- הן אינן סקסיות. בעידן שבו אפשר למצוא כל אדם, והרבה יותר קל למצוא אהבה- אתרי הכרויות, פורומים ופייסבוק הם כלים נהדרים לכך, הביקוש לאהבה ירד דרסטית. לעומת זאת, הביקוש לפורנוגרפיה, עם העובדה שמדובר בניצול חלשות במלוא מובן המושג, עלה "פלאים". לא רק עלה- גם עולה לנו מחיר מאוד כבד. מערכת יחסים פוגענית היא ברירת מחדל כשהגבר שלך רוצה את אותה כוכבת הפורנו במיטה, אבל דורש גם את תקתוק הבית כמו שרק אישה יכול לעשות. ואמנם אפשר לדרוש ממני להכיר בכך שמדובר ברצון חופשי, אבל אני שואלת- האמנם? איך אפשר לקרוא למשהו שהוא ברירת מחדל רצון חופשי?

הלא לזה פיללנו.

שלישית, אם את כבר פה, הכי סקסי זה ריקה. ריקה ממחשבות נאורות, ריקה מגיל ומנסיון, ריקה וקרירה כמו שלגיה בארון הקבורה שלה. והלא זה מה שמצופה מגברים לאהוב? מישהי שלא תפריע להם להתפתח, לא תאמר להם מה לעשות, תקבל אותם כהם עצמם- או שהיא נופלת על חרבה- בכל זאת מדובר בגבר שחונך על ברכי הגישה הפטריאכלית, גבר שרוצה לשלוט- או שהיא באמת ריקה. לא שואלת שאלות, לא מתעניינת. עסוקה בלהילחם על מוסד "שלום בית".

R-E-S-P-E-C-T, כי יופייך בצניעותך נמדד


משום מה, לנשים שלבושות חשוף - או לא לבושות מספיק צנוע, מודבקת התווית הזולה של "חסרת כבוד עצמי".
התווית הזאת היא תירוץ נלוז שלמדנו לבלוע לגבי אשמת המין הנשי באונס, הטרדה מינית, תקיפה מינית וכיוצ"ב שמופעל נגדן.
בפועל? את יכולה להתלבש, את יכולה להתפשט, התוצאה תהא זהה. את מופקרת.
מופקרת כי לבשת בגדי תפארת והם היו ארוכים מידי- מה את מנסה להסתיר שם? וגם כי ראו לך את התחת- למה שתשימי את התמונות של התחת שלך בחשבון הפייסבוק שלך ואז תתפלאי שהוטרדת מינית? שובי בבקשה לסוגיית הקלילות שדיברנו עליה.
כולנו חיים בעולם שיפוטי חסר כל רחם. זה לא באמת משנה איך תחליטי לפעול, את בכל מקרה תהי אשמה במעשיו של האחר, במיוחד אם הוא גבר. התירוץ: גברים לא יכולים לשלוט על עצמם.
כל עוד התירוץ הזה ימשיך להיות תקף כפי שהוא תקף עכשיו, נוכל בקלות להגיע למצב שלא רק שלא תהיינה תמונות נשים בירושלים, הלא היא בירת המדינה שלנו ואמורה לייצג אותנו בכבוד כעם- שמורכב מנשים וגברים, אלא גם את עיני הנשים אסור יהיה להראות. תוכלי לבחור איזו עבודה שתרצי, דעי לך שאפשר ומותר יהיה לאנוס אותך. ואף תיחשבי כזונה ותגורשי אם תחליטי להתפשט.
אלה רק מספר כתבות קטן מהתקופה האחרונה. האלימות נגד נשים- פנים רבות לה. הן באונס, הן בתקיפה מינית, הן בהטרדה מינית בכל מקום, שכוללת ולא כוללת מגע.

התנהגות שונה מהמקובל -תם ולא נשלם.

רציתי להוסיף פסקה אחרונה. רציתי לכתוב על כך שכל אישה שבוחרת בהתנהגות שונה מהסביבה שלה עלולה להיקרא בשמות גנאי ועלולים להוקיע אותה מסביבתה עקב כך. אבל אין לי התנהגות "נורמלית" או "מקובלת" לכתוב עליה. נשים הן שונות, הן לא מורכבות מגוש אחד מוצק. כל אחת בוחרת, או בתיאוריה- אמורה לבחור, את מה שהיא רוצה לעשות בחייה. כל אישה אמורה לבחור בלב שלם את התנהלותה, כל אישה, וזה לא בתיאוריה, באמת יודעת מה טוב לה.
מהי ההתנהגות המקובלת? אני לא יודעת.
אני כן יודעת שכל סטיה מהחוק הלא ברור הזה, גורר סנקציות קשות, האשמות שווא ויש מחיר כבד שיש לשלם בסופן.






יום ראשון, 20 בנובמבר 2011

בואו נדבר על הגבר הרגיש.

בחברה הישראלית מקובל לא לצאת "פראייר". ומהו הפראייר אם זה לא זה שזועק לצדק ולשיוויון- גם ע"ח אוכלוסיה מדוכאת.
"למה, מה קרה", יזעק הלא-פראייר בעליל, למה להן מותר- ולי לא. 
את הלא-פראייר בעליל לא מעניינות עובדות היסטוריות או סטטיסטיקות יותר ממה שמעניין אותו מקום החניה הנכסף - לנכים בלבד. את הלא- פראייר לא מעניין רעב או אי שיוויון- אותו מעניין איך קרה הדבר והוא נכלא לתוך המקום הנורמטיבי ויכול לשלם בעבור שירותים במקום לקבל אותם בחינם. אכן, יפה מושג ה"חינם" ללא-פראייר. 
הלא-פראייר יתהדר באג'נדה מוצקה, רגישות יוצאת דופן, בעיקר יותר מהרגש- יהיה דיבור על הרגש. יותר מהרצון לשנות- יהיה הדיבור על כך שמישהו, לא הוא חלילה, חייב לקום ולעשות. לא פראייר, הבחור. 
הלא- פראייר הישן הוא ה"גבר הרגיש" החדש. 
יש לו אינטואיציה, הוא בעד נשים, אפילו בעד שיוויון. בתנאי, כמובן, שהשיוויון לא יפגע בו.
וכמובן- איזו מין לא פגיעה יכולה להתרחש כאשר החוקים מפלים במקרים מסויימים לטובת נשים, ואילו הגבר הרגיש- נפגע. כמה רוע יש באישה שתסכים לשרת רק 24 חודשים בצה"ל ולא תקריב עצמה לעוד שנה. ושלושת חודשי חופשת הלידה? נשמע כמו סיבה למסיבה. ועל כן- הוא לא משלם בדייט ראשון, הוא לא רואה סיבה. אם השיוויון קיים- ומבחינתו הוא קיים ועוד איך, הוא לא חייב לנשים דבר, חוץ מלהשתדל לשים להן רגל פה ושם. 
"זעקתן שיוויון!" יפסוק הגבר הרגיש, שכבר הספיק להחליף חיתול אחד או לא- הוא לא רואה בזה שום בעיה, אז תלכו לבצע את כל החובות שלכן, קדימה. אבל אל תשכחו למלא גם את מה שהייתן "צריכות" קודם לכן.

הגבר הרגיש- כי זה פוגע בו ומותר לו. בחסות: דמוקרטיה לגברים בלבד.

גילוי נאות: לא מפחידים אותי הגברים הרגישים ה"חדשים" האלה, הם גם לא היו מעניינים אותי, לולא הממשלה שלנו היתה מורכבת מיותר מידי כאלה.
אכן, צריך רגישות גדולה כדי להתבטא נגד זכויות נשים ובעד זכויות חרדים\ אבות\ גרושים וכיוצ"ב. הרי מדובר כביכול בשתי אוכלוסיות מוחלשות, לא כך? אז לא, מר רגיש, לא כך הדבר. 
הבא ונתעלם בבוטות, לרגע קט, מהעובדה שנשים דוכאו וממשיכות להיות מדוכאות במשך כל חייהן. שזנות עודנה נחשבת כעבודה לכל דבר, שנשים לא מקבלות טיפול רפואי דומה, שלאישה בקושי יש בעלות על גופה שלה בשנת 2011, שלא נדבר על נפשה שנתונה לרחמי המנהלים את חייה- אם זה הבוס או הבן זוג שלה או אביה, כמה קל להיחשב היום אישה זולה וכמה הרבה הדבר עולה לנשים, כמה קשה להגיע לפוליטיקה היום כאישה, כמה בלתי אפשרי להיכנס לכנסת מבלי להישפט על בגדייך וצבע שפתייך, אך בסוף יבוא עוד נשיא מדינה עם בשורה מיזוגנית בפיו- הלא את, כאישה, לעולם לא תהי פרודוקטיבית כגבר, ועל כן בזכויות שלך נפגע.
אחרי אד"י, שירותי מכבי, הפרדות באוטובוסים- אין סיבה ממשית לאישה לצאת מהבית, היא צריכה להיות מודרת מעיני הציבור ויפה שעה אחת קודם. ובכך פרס ממשיך את שקצב התחיל, אם קודם א' הוצאה לכיכר העיר- עתה יוציאו את כולנו. חשוב לשים לב כמה כותרות ראשיות משכו דמעות התנין של המנוול קצב, ומי שאל את נפגעות זעמו? מי שאל את ציבור הנאנסות והמנוצלות מינית מתי הן תרצנה להכניס את הרוצח שלהן לכלא? תנו לי לענות על זה- אף אחד. כי זה לא מושך רבותי, אין בזה תועלת כספית. במה יעזור לנו אם גברים אנסים ישבו בתוך בתי הכלא אם מדינת ישראל צריכה אותם למחבלים ואת האונסים צריכה בתפקידי מפתח. מה רב השיקול הכספי כשמדובר ברגשות נשים, אך כמה נוח להדיר אותן מהחברה ולדחוק אותן לשוליים כשמדובר על כך שהן עלולות לפגוע ברגשות הציבור.
מר פרס, אני חושבת שעלייך להגיע לפחות לכמה שיעורי מגדר או חשיבה ביקורתית. לא יתכן שמדינה שלמה מתנהלת בכזו שנאה ואפליה נגד נשים וכולם מרימים את ידיהם ב"מה עשיתי" אינפנטילי. 

אכן, לא פראייר הגבר הרגיש החדש, הוא גם נמצא בכל פינה, הוא גם דורש התחשבות בזכויותיו וברגשותיו, וגם מוכן להחליף כל הגיון בריא בהגיון אנטי- נשי, ולו למען זכות הבחירה. 
זכות הבחירה כמובן מסתכמת בכך שרגשותיו של הגבר הרגיש לא יפגעו- שמה יצמח פה עוד קונפליקט חברתי.
ושימו לב- קונפליקטים חברתיים הם לגברים בלבד, ככה זה כשנשים מודחות מהחברה. 

וזה מר פרס, זה מקור כל רוע?

יום שישי, 11 בנובמבר 2011

כולם ככה.

את רוב חיי ביליתי בשמיעת ה"כולם ככה" הזה שמפציע בכל שיחה: על נשים, על גברים, על מה שביניהם, על עדות, דתות, מגזרים וכיוצ"ב. יש לנו כחברה, נטיה "תקינה" אמנם, אבל הרסנית, לתייג את הפרט בתוך הכלל, תוך מתן תירוצים לרוב. מי לא שומע את זה בעצם? "גברים הם חסרי רגש" ו"נשים רגשניות יתר על המידה", העדה הזאת פתוחה מידי במיניות שלה, העדה הזאת קרירה כמו הקוטב הצפוני. ואני חייבת להודות- זאת ברירת מחדל טובה למדי. אלא אם, כמובן, נמאס לך לאטום את האוזניים מתחת למים ואתה שואף להיות- עצמך, ולא ה"כולם ככה" הזה שמחייב אותך לעמוד בין השאר, בנורמות שהן לא לרוחך.
היום אי אפשר שלא לשים לב לזה, אני חושבת שעל אחת כמה וכמה עם השיח שיש (ושמתגבר, במיוחד לאור המחאות שהקיץ הביא עמו) ועם תשומת לב בסיסית ביותר, אפשר לשים לב לדברים היותר משמעותיים שיוצרים את החלוקה הכ"כ ברורה הזאת, אבל עם זאת- קשה מאוד עדיין להצביע על הפרטים הקטנים. על איך קורה דבר שכזה, שאנשים מתייאשים היום, אולי יותר מאי פעם, ממה שהיה פעם הבדלי המעמדות והיום הפך להיות הבדלים מגדריים ברורים, ומגוחכים, יש לציין. כמובן יש שיאשימו את הגלובליזציה שמסחררת אותנו וגורמת לנו להבין עד כמה הכל זמין. אם פעם אנשים היו יוצאים עם אנשים מהערים שלהם, היום הם יכולים גם לפתח קשרים רומנטיים- ולא רומנטיים, עם אנשים מכל העולם. בוודאי שעכשיו יש יותר בחירה- אבל האם היא באמת קיימת? כי אם בכל העולם רוב הנשים מחונכות לחשוב שכל הגברים דומים אם לא זהים, וגברים מחונכים לחשוב שאישה נראית כמו עלה נידף ברוח שלא אכל מהשנה שעברה- האם יש באמת בחירה חופשית?
אז זהו, כמו שאמרו לפני- שלא. ממש לא. הרי אנחנו חיים באותה התבנית ואף ממשיכים להקריב לה קורבנות למאכל, כשבסוף היא מאכלת אותנו, ואנחנו שבויים בה עד ללא היכר. אם כולם דומים והאינדיבידואל לא קיים- אין למה לשאוף. אין לשאוף, במקרה של אישה שהחליטה שברצונה בזוגיות ועתה היא עוסקת בין השאר במציאת פרטנר- למשהו שהוא לא גבר שלא מתעלל, שמידי פעם "עוזר" בבית, שאולי אפילו מביא לה פרחים בשבת. בסה"כ, מה כבר גבר צריך לעשות כדי למצוא לעצמו בת זוג הגונה? לא הרבה. גם לא כדי להישאר בתוך הזוגיות הזאת- הרי מוטל עליו מלכתחילה כל כך מעט בתהליך הקמת המשפחה, שהוא יכול אפילו לא להיות נוכח בתהליך הזה, אבל לבסוף לזכות במדליית "אב השנה", כשבעצם- מקומו כאב, מוטל בספק. לעומתו, נשים חונכו ע"י סביבתן מגיל צעיר להסתפק במעט, אבל לעשות הרבה. מוטל עליהן הבית והדאגה לגרים בו, לבריאות המשפחה, הולדת צאצאים תוך התחשבות בגברים שאיתם הן חיות וכמובן- הרי אנחנו חיים בעולם נאור- הג'אגלינג התמידי בין כל זה לקריירה, ששפר עליה מזלה והיא יכולה לעסוק בה. עד 4 כמובן, מישהו הרי צריך לתפקד כהורה.
למה? למה אנחנו עושות את זה- ולמה קוראים לזה בחירה חופשית בסוף היום?
התשובה טמונה בילדים שלנו. בנים לא בוכים- רק בנות. בנים לא משחקים בעגלות ובבובות- רק בנות. בנים לא מבשלים- הבנות יושבות לצד אימן על השיש מהרגע שהשרירים יכולים להתמודד עם ישיבה. בנים זכאים להתלכלך בחצר, לטייל, לשיעורי ספורט ואמנויות לחימה, לעיסוק מתמיד בלהיות "גבר" (מה שזה לא אומר, זה וודאי טוב יותר מ"נקבה" או "ילדה", וגם מ"הומו") ובאלימות (בסדרות אנימציה בטלוויזיה, בסרטי אקשן, משחקי מחשב, ואפילו רק כדי לצאת יותר "גבר" בשכונה) וכמובן- בפורנו. צריכת אונס מצולם מתחילה היום בגיל 8-9 ולעיתים בגילאים צעירים יותר- והיא כמובן מעוּדדת מכל עבר, שמה צרכיו של המתגבר לא יסופקו במיידי. רוב ההורים לא מרגישים בנוח להעלות את הנושא או שפשוט מאמינים בכל ליבם שכך נראה תהליך התבגרות תקין, של ילד- בן- מן המניין.
עכשיו שסירסנו רגשית וחישלנו גופנית את המין הגברי, אפשר לעבור לתהליך הציעצוע - או ההחפצה- של בנות ונשים צעירות. היי יפה- ושיתקי. אל תתלכלכי, שמרי על חזות מסודרת ונקייה. היי מכילה ומבינה, לימדי להתחשב בגבר שלך- תמיד להיראות פחות חכמה ממנו (שמה הוא יבהל ממך וירגיש מאויים), בכלל, היי קצת טיפשה, הרבה יותר קל למצוא כך חתן. ואם בחתן עסקינו- איזו מילה חשובה בעולם הנשי המצועצע של היום. פיסגת כל השאיפות היא מציאת חתן למען זוגיות ארוכה ומונוגמית. מאז המאה ה-17 עודדה הכנסיה אנשים לדבוק בנישואים (= הטרוסקסואליים, באותו המעמד, מונוגמיים), ונשים עודדו לחשוב שזה הפיתרון היחיד. כבר אז אישה היתה חפץ: חסרת רכוש, חסרת זכות הצבעה, חסרת בחירה באשר היא, ולעיתים קרובות היתה שורש כל חטא. פלא שנשים בוחרות להיכנס לזוגיות עם שאיפות נמוכות ומנמיכות אותן ככל שהקילומטראז' מתווסף? קדושת הנישואין גובה, בעיקר מנשים, מחיר כבד. נשים נואפות מיד נתקלות בחומת ה"זונה או קדושה" שמקובלת בחברה שלנו, כמובן בתור זונה. גבר שנואף נתפס כנורמלי, רגיל, חם, בעל יצר מיני מפותח- ובואו נודה בזה: בסוף היום האישה שאיתו אשמה. איך, איך היא לא היתה מעוניינת במשחקי מין אחרי עבודה במשרד ועבודה בבית וטיפול ב2.4 ילדים ויותר, לא ברור ממש. לא יתכן שהגבר יחשב כאשם בכל דבר שנעשה בקשר- האישה הרי כה נאורה עד שיש להדיר אותה מהמרחב הציבורי, פשוט כי היא כ"כ נעלה, ולכן נועדו לה חיים של סבל טהור. בעוד הגבר- כ"כ שפל, שעדיף כבר שישב רגל על רגל במשרד ויזכה לאור מין ההפקר של המין השני. ובכול, כמובן- האישה אשמה. בעוד שהגבר מדריך את המשפחה- הוא הראש, האישה היא הצוואר, ועליה לפתח שרירים עדינים ושבריריים וכנראה גם פיצול אישיות כדי לעמוד בכל מה שבחיר ליבה רוצה, וכמובן- צריך. הצרכים הנעלים של הגברים, הרצונות הבזויים של הנשים.
אז מה בעצם מותר לעשות, כאישה? מעט מאוד. הדעה הרווחת היא שהכל, וזו טעות. כן, את יכולה לעשות הכל- אבל מקומך יהיה כאזרח שכפוף לחוקים. ישנם חוקים ברורים שאסור לאישה לעבור. ואם היא תעשה זאת- היא תשלם מחיר חברתי ואישי גבוה מאוד. החל ממחיר בקריירה- כי זה או קריירה או משפחה, ועד למחיר שבתוך הקריירה- מתוקף היות האישה יצור מיני בלתי מרוסן, היא עלולה לקבל בכל רגע אות הערכה מהממונים עליה (שהם, איך לא, גברים לרוב, שלא נאלצו לצאת בארבע לאסוף את הילד שלהם) בדמות הטרדה מינית, זלזול, שימוש חסר פרופורציות במרות וכו', ועד למשפחה שלה- או שהיא תדבוק בהתנהגות שנקבעה בחברה, או שהיא מיד תהיה אמא מזניחה, בת זוג גרועה, אשת משפחה ועקרת בית נוראית. אישה עדיין נשפטת יותר על ניקיון ביתה מאשר על היכולות האינטלקטואליות שלה, והסיבה לזה פשוטה- זה היעוד של הנשים והעידוד הוא להסכים עם כך. כי "זה ככה", ואם זה ככה, כנראה שזה בסדר, לא?
בסופו של יום, רואים את התהום שהחברה שלנו יצרה בין גברים לנשים ממרחקים. כשחוקי המשחק הם גבריים בעולם שמורכב מרוב של נשים, נגזר על כולנו להיות או דומים מאוד- או שונים מאוד. או שנדבוק בהתנהגות "גברית"- אסרטיבית ללא פרופורציה, אלימה, לא הוגנת ו"מחושבת" עד כאב, ונצליח, או שנדבוק בהתנהגות "נשית", שכוללת בין השאר תלותיות, חולשה, עדינות ושבריריות, וככל אדם חלש- התוצאה הרעה לא תאחר מלבוא.
האם יש אלטרנטיבה? כן. לטעמי היא מצויה לא רק בחיזוק הנשים ע"י חינוך מתאים וחקיקה ואכיפה מאומצת יותר, ולא רק ע"י זה שנחדול לחנך את ילדינו כפס יצור המוני לבעיות אישיות וחברה פגומה, אלא בעיקר- לחנך גברים. להכניס לימודי מגדר לבתי ספר, להסביר מדוע אונס, התעללות, החפצה, אלימות כלפי נשים וילדים, גילוי עריות וכיוצ"ב הם לא קבילים בחברה שלנו. לחנך למוסר נעלה יותר מזה שמחנכים עכשיו. להתערב יותר כהורים לבנים- לא לחשוש מהמילה פמיניזם ולהפסיק לפחד שהבנים שלנו לא יצאו פחות גברים ולהתחיל לפחד שהם יצאו "כמו כולם", ועליהם יאמרו המשפטים האלה בעוד כמה שנים. יש לעקור את התופעה מהחברה, ולצד העלאת המודעות בנשים, יש להעלות את המודעות, האפסית כמעט כרגע, אצל גברים מכל הגילאים ומכל העדות. ובעיקר, לדבר על פמיניזם, לדבר פמיניזם, להפיץ את המילה הזאת כמה שיותר כי היא טומנת בחובה את השחרור מסירוס רגשי, שמוביל לסירוס חברתי- ויוצר את הפצע המדמם הזה.